משחקים רחו"ק

המשחק אימון לחיים     

​המשחק הינו דרך חייהם הטבעית של הילדים. זו הדרך בה הם לומדים להתרכז, להפעיל את הדמיון, להוציא רעיונות מהכוח אל הפועל, לחקות את התנהגותם של המבוגרים ולפתח שליטה בעולמם. תכונתו הבסיסית ביותר של המשחק במשמעותו הקלאסית היא היותו פעילות לשמה הנעשית מהרצון והנאה ולא פיצוי תכליתי גשמי. כדברי אריסטו: "המשחק הוא הנאה בעשיית דבר שאין לו המשך".

 

המערכת החינוכית הפורמלית פועלת כמערכת תכליתית בעלת מטרות מוגדרות. תרומת המשחק בגן הילדים היא מאד ברורה, אך במסגרת בית הספר המשחק נדחק בעיקר לשעות ההפסקה או לעיתים הכנת משחקים דידקטים שנוצרו בידי מורים כדי לגוון את הלמידה. אין ספק שעם כניסת הטכנולוגיות החדישות ועתירות הגירויים לתוך מערכת החינוך המשחק איבד מקסמו וממעמדו.

 

אנו חיים בחברה פוסט מודרנית שלה צרכים מגוונים ודינמיים ועל הלומדים לפתח כישורי למידה כמו שימוש עצמאי במידע, הסקת מסקנות, פיתוח יצירתיות, התמודדות עם בעיות מורכבות במציאות עמומה, הפעלת שיקול דעת בבחירת עבודה שיתופית ועוד.

 

למשחק סגולות פדגוגיות חשובות מאד. שילובו בתהליכי הוראה-למידה תוך הדגשה ופיתוח חלקם של התלמידים ביצירת משחקים עשויה לקדם את המטרות, התהליכים ודרכי ההוראה ב-3 התחומים:

 

התחום הרגשי – התורם ליצירת הנעה פנימית, הנאה,  אותנטיות ולמידה תוך תחושה של חירות.

התחום החברתי – התורם לפיתוח תקשורת בינאישית  ופיתוח חשיבה מוסרית.

התחום הקוגנטיבי – התורם לרכישת ידע, פתרון בעיות, בחירה, פיתוח הדמיון, היצירתיות, כושר ההמצאה, החקרנות, הביקורתיות והרגלי למידה.

 

בית ספרנו פועל על פי הגישה ההומניסטית – הפדגוגית – "הדיאלוג כאורח חיים בית ספרי".

הוראה דיאלוגית מחייבת את הילדים לקחת אחריות על הלמידה, להיות שותפים לתהליך הלמידה תוך פיתוח החשיבה יצירתית וביקורתית כאחד.

 

המשחק על היבטיו השונים משמש כדרך ללמידה טבעית, רלוונטית ואותנטית לחיי הילדים.

שילוב המשחק בהוראה – למידה הופך את הרחוק והזר לרלוונטי ומוכר לחיי הילדים.

 

כמו-כן ניתן לראות שפעילות משחקית נוגעת  ומשפיעה על כל היבטי ההתנהגות האנושית, הרגשית, החברתית והקוגנטיבית. המשחק כחלק מתהליך למידה מכוון לענות על מטרות פדגוגיות הבאות לידי ביטוי בגישה הדיאלוגית. מטרות שאותם הצבנו לעצמנו כמערכת לפיתוח והעצמה של אוכלוסיית בית הספר.